פרכלורט – השפעות בריאותיות

בחלק הראשון של הכתבה הסברנו מהו פרכלורט, היכן הוא מצוי וכיצד הוא משפיע על ספיגת יוד בגוף. היום, נדבר על ההשפעות הבריאותיות של הפרכלורט, על המינון המקסימלי הנסבל שלו בצריכה אוראלית(RfD), ועל ה(מחסור ב)רגולציה בארץ של ריכוזו במי השתיה.

פרכלורט במים.
תמונה: vectorolie/freedigitalphotos.net

השפעות הפרכלורט על הגוף:

חשיפה למינונים גבוהים של פרכלורט עלולה להפריע לקליטת יוד בבלוטת התריס, לשבש את תפקודי בלוטת התריס, ולהפחית את ייצור הורמון בלוטת התריס. למעשה, פרכלורט שימש כתרופה להיפרתירואידיזם (פעילות-יתר של בלוטת התריס) ולאבחון הפרעות הקשורות לחילוף החומרים של יוד או בלוטת התריס. אצל אנשים בוגרים, בלוטת התריס מהווה תפקיד חשוב בויסות חילוף החומרים. אצל תינוקות ועוברים, הורמוני בלוטת התריס קריטיים להתפתחות ולצמיחה תקינות של מערכת העצבים המרכזית. לכן, לנשים בהיריון, לעוברים ולתינוקות יש את הסיכון הגדול ביותר ביותר להשפעות בריאותיות שליליות עקב חשיפה לחומר.

לא הובחנו שינויים בתפקודי בלוטת התריס הנגרמים ע"י פרכלורט בניסויים על קבוצות של אנשים שנחשפו במכוון לרמות פרכלורט מתחת לטווח הטיפולי, אפילו במינונים גבוהים של 500 מק"ג (מיקרוגרם) לק"ג משקל ביום. עם זאת, במחקר משנת 2006, החוקרים דיווחו על קשר סטטיסטי מובהק בין חשיפה לחומר לבין שינויים ברמות הורמוני בלוטת התריס בנשים עם רמות יוד בשתן הנמוכות מהרמות הרצויות (מתחת ל-100 מק"ג לליטר), דבר העלול להצביע על מחסור ביוד.

האם נקבעה רמה בטוחה של חשיפה לפרכלורט?

בינואר 2005, "הועדה להערכת השפעות בריאותיות של בליעת פרכלורט" מטעם האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב (NAS) הוציאה דו"ח לפיו המינון המקסימלי הנסבל בצריכה אוראלית (RfD) ליום הוא 0.7 מק"ג לק"ג משקל גוף. מינון זה מהווה הערכה (כלומר, ישנה אי-וודאות) לחשיפה אוראלית של החומר (הלוקחת בחשבון גם תת-אוכלוסיות רגישות) שצפויה להיות ללא סיכון ניכר של השפעות מזיקות לאורך חיים. מינון זה כולל מקדם בטיחות של פי-10, כלומר – במינון של פי 10 ממינון זה כבר קיים סיכון ניכר של השפעות מזיקות לאורך חיים. כתוצאה משיקולים אלו ונוספים, ה-RdF שנקבע נחשב ע"י ה-NAS לשמרני. בנוסף, ה-NAS מחשיב נשים בהיריון ועוברים כאוכלוסיות הרגישות ביותר להשפעות הבריאותיות של פרכלורט ומדגיש את החשיבות שכל הנשים בהיריון יקבלו צריכת יוד נאותה.

בפברואר 2005, הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) אימצה את ה-RdF שנקבע ע"י ה-NAS.

ומה המצב בישראל?

כאמור בחלק הראשון של המאמר, כבר בשנת 2009 הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב (EPA) פרסמה הודעה המייעצת שהרמה המירבית של פרכלורט במי השתייה תהיה 15 חלקים למיליארד (ppb).

למרבה הצער, נכון להיום משרד הבריאות הישראלי טרם קבע ריכוז מירבי מותר של פרכלורט במי השתייה בארץ (ראו: "תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי-שתיה ומתקני מי שתיה), התשע"ג – 2013", תוספת ראשונה, טבלה ו').